בנם של מינה וזאב. נולד ביום כ"ו בתמוז תשל"ז (12.7.1977) בבוקרשט, רומניה. אח בכור לשירלי.

בשנת 1979, כשהיה בן שנתיים, עלה עם הוריו לארץ. ארתור גדל והתחנך בחולון. ילד חייכן, צנוע, חרוץ וטוב לב. למד בבית הספר היסודי בעיר ובהמשך בתיכון הרב-תחומי "עמל הולץ חיל האוויר". כבר מנעוריו עבד וחסך כסף לעצמו ולבילוייו.

בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך באחותו. "ילד שכל הורה רוצה לקבל", כדברי אביו.

בסיום לימודיו התגייס לצה"ל ושירת כאחראי מעברים בבסיס צריפין. היה אהוב על מפקדיו וחבריו ליחידה.

כשהשתחרר, עבד בכמה עבודות ביום כדי לחסוך כסף ללימודים גבוהים. ארתור למד לימודי הנדסאי תעשייה וניהול, המשיך ללימודי תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת בר-אילן וסיים את לימודיו בהצטיינות.

בשנת 2000 הכיר את רויטל, האהבה ביניהם פרחה ועד מהרה הפכו לבני זוג. הם נישאו ב-7.11.2002 וקבעו את ביתם בירושלים. במהלך השנים נולדו להם ארבעה ילדים - נועם, סתיו, יובל ושי. ארתור היה איש משפחה למופת, בן זוג תומך, אוהב ומפרגן. רויטל אשתו סיפרה: "היינו צוות מנצח ויחד עברנו מכשולים ומהמורות רבות. הדרך לא הייתה קלה, אבל הייתה מלאה באהבה, הערכה, זוגיות, חברות ושותפות".

אב מסור, פעיל ומעורב בחיי ילדיו, הרעיף עליהם אהבה ותמיד רצה את הטוב ביותר עבורם. הוא עבד שעות ארוכות כדי שדבר לא יחסר להם. ארתור מילא את הבית בצחוק, שירים ושמחה. גם במפגשים עם משפחה המורחבת היה "הדוד הכי מצחיק בעולם", כדברי אחייניו.

במהלך השנים עבד, בין היתר, בחברות "מוטורולה", "פלאפון", "אגד", "נאנוניקס" ו"אקסטל". בשנת 2016 הצטרף ל"אפגד", חברה קבלנית לעבודות הנדסה ובנייה שנתנה שירותי בקרה למשטרת ישראל. ארתור היה חלק מהצוות המבקר וחלם להצטרף לשורות המשטרה.

ב-2019 התגייס למשטרת ישראל ושירת באגף תמיכה לוגיסטית. הוא שימש רכז ועדות רכש במחלקת רכישות ומכירות (מרו"מ) והיה אחראי על הסכמי המשטרה עם חברות חיצוניות, החל מהזמנת מדים ועד ציוד אספקה מתקדם. ארתור היה אהוב ומוערך ובלט במקצועיותו ובמאור פניו. מפקדיו סיפרו כי כאשר הפקידו בידיו משימה, היו רגועים כי ידעו שיבצע אותה על הצד הטוב ביותר, במקצועיות ובחיוך. ארתור אהב גם את עבודת השטח ולקח על עצמו עבודות תגבור ואבטחה בנוסף לעבודתו השוטפת כשוטר במטה הארצי של המשטרה ברמלה. עמיתיו לעבודה סיפרו על אדם שקט וצנוע, שתמיד מוכן לעזור והראשון להתנדב למשימות.

באוגוסט 2023 הגשים ארתור חלום נוסף ועבר עם משפחתו לבית משלהם באשקלון.

איש של שלום, רחב לב, שלא היה מסוגל לשאת ברוגז או ריב. תמיד ניסה להבין את האדם העומד מולו, ללא שיפוטיות וביקורת. חבר טוב ונאמן, נכון להושיט עזרה, שידע לעודד ברגעים קשים, להטות אוזן קשבת ולתת עצה טובה.

בשעות הפנאי אהב לקרוא, לפתור תשבצים, להאזין למוזיקה ישראלית, לטייל ולבלות עם המשפחה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו סוף שבוע עבד ארתור כשוטר בשכר בפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים כבר מיום שישי. עם הישמע האזעקות, יצר קשר עם אשתו רויטל וביקש שייכנסו לממ"ד. כעבור שעה, דיבר עם בתו סתיו וסיפר לה שהוא מפנה מבלים מהמסיבה ויחזור כשיסיים את עבודתו.

ארתור ויתר השוטרים שאבטחו את הפסטיבל ניצבו בקו האש הראשון. עם תחילת המתקפה ניסו לעכב את התקדמות המחבלים. הם הקימו מחסום מאולתר בכביש 232 לכיוון דרום, במקביל קראו למבלים להתפנות מאזור המסיבה. המחבלים החלו להתקדם במהירות תוך כדי ירי. ארתור נלחם בעוז. במשך שעתיים עמד עם נשקו ומנע מהמחבלים להתקרב לצומת. בשעה 8:53 הודיע למפקדת שלו שנורה בברך וביקש שיזעיקו עזרה. ארתור המשיך להילחם כשהוא פצוע ברגלו, עד אשר נהרג מפגיעת טיל RPG.

הוא הוגדר נעדר, וכעבור חמישה ימים קיבלה משפחתו את הבשורה הקשה שנפל.

רב-סמל ראשון ארתור אהרון מרקוביצ'י נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן ארבעים ושש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אישה, שלוש בנות ובן, הורים ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל מתקדם.

בתו נועם כתבה: "חמישה חודשים. חמישה חודשים בלי הצחוק שלך, חמישה חודשים בלי החיבוק שלך, חמישה חודשים בלי אבא. לא היה שום שיעור בבית ספר שלימד להתמודד עם אובדן, עם אובדן שלקח איתו חצי ממני כשהלכת... ביום שנכנסת מתחת לאדמה חשבתי לעצמי מתי הכאב קצת פחות יכאב, הבטחתי לעצמי לא להישבר ולא ליפול, אבל אבא זה קשה" והוסיפה "אבא יקר שלי, אני מתגעגעת ואוהבת אותך. אתה חסר בכל יום שעובר... נפלת כגיבור ישראל, אבא שלי הוא גיבור! זכיתי באבא לתפארת מדינת ישראל. אני אוהבת אותך ומתגעגעת עד אין סוף. תשמור עלי שם למעלה. תשמור עלינו. יהיה זכרך ברוך".

כתבה בתו יובל: "אבא שלי היה האור שלי. הוא תמיד גרם לי לחייך ולחשוב חיובי. תמיד רצה רק את טובתי, שיהיה לי הכול. הוא היה מאושר ממה שיש וממה שאין. אני אוהבת אותו כל כך ומתגעגעת אליו. הוא המלאך השומר שלי".

נריה, אחד ממבלי הפסטיבל, כתב: "תודה, מלאך שלי, ארתור, שהצלת את חיי במחיר חייך, לא אשכח אותך לעולם... אני אדבר עליך בכל הזדמנות שתהיה לי, כי החלטת להקריב את חייך כדי להציל אותנו. יש לי רק תפילה אחת, תן כוח לי ולמשפחתך שמתגעגעים אליך כל כך, שלח להם סימן שתדאג להם מלמעלה".

משפחתו של ארתור הפיקה סרטון יוטיוב לזכרו המספר עליו ועל גבורתו באותו יום. הסרטון זמין לצפייה ברשת. הוצאה גם מדבקה עם המשפט "רק בעזרת האהבה ננצח כל מכשול".

ארתור מונצח באתר גלעד של משטרת ישראל ובאנדרטה במכללת השוטרים בבית שמש.

בט"ו בשבט תשפ"ד (ינואר 2024) ניטע עץ לזכרו של ארתור ב"שדרת הגיבורים" שבפסגת זאב בירושלים, שם התגורר. בני משפחתו כתבו: "היום נטענו עץ לזכרך, עץ שיצמח ויגדל ויניב את פירותיו בדיוק כמוך, בתקווה שהעץ יחזיק לעוד המון שנים ויסמל את היופי שבארץ שלנו, כמו שתמיד האמנת שאין לנו ארץ אחרת".